רבי מרדכי שרעבי

תיאור

הרב מרדכי שרעבי – זקן המקובלים, מייסד ישיבת "נהר שלום" (תרע"ב, 1912 לערך – כ' בחשוון תשמ"ד, 27 באוקטובר 1983)

רבי מרדכי יהודה יפת שרעבי היה מהבולטים שבמקובלי ירושלים במאה ה־20, ונחשב לדמות רוחנית מופתית של חכמה, פשטות וקדושה. נולד בתימן ונודע כבר בנעוריו כעילוי בתורה. לאחר שנות לימוד בעיר עדן ועמידה במבחנים תורניים מרשימים בגיל צעיר, עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ב (1932) והתיישב בירושלים. הוא למד בישיבת "שערי ציון", היה חלק מישיבת המקובלים "בית אל", ולימים ייסד את ישיבת "נהר שלום", שהפכה למרכז תורה ותפילה על פי דרכו של הרש"ש.

הוא נודע כאיש סוד שעמקיו חבויים, אך פניו פתוחים – בעל מופתים, מקובל על כל העדות והזרמים, ומדריך נאמן לרבים – מן הפשוטים ועד גדולי התורה. לצד גאונותו בקבלה, היה גם דמות ציבורית שפעלה למען נזקקים, עניי ירושלים ותלמידי חכמים. תפילתו הייתה מלאה כוונה, ודרכו התורנית לוותה בהנהגות קבליות נדירות, כגון שינה מועטת, טבילה יומית, ואמירת "אבינו מלכנו" בכל ימות השנה. הרב שרעבי השפיע רבות גם בדרכו החינוכית והאמונית – על תלמידים, על חיילי צה"ל, ועל ציבור רחב שנמשך אחר ענוותנותו ואהבתו הגדולה.

הרישום שלפנינו, מעשה ידי האמן חיים בוכל, מציג את הרב שרעבי בישיבתו הקבועה, כשספר בידו ומבטו חודר ורגוע. תנוחת גופו הנינוחה, היד האוחזת בספר קודש, הכיסא המגולף וספרי הלימוד שסביבו – כל פרט בתמונה זו, מתוך הסדרה "מאורי הדורות" באצירתו של יצחק אלמקיאס, מעיד על חיבור מתמיד לתורה, לעיון פנימי ולעולם הסוד. בוכל, ברגישות ובדיוק, מנציח לא רק את דמותו החיצונית של הרב, אלא גם את האווירה האצילית והחיה ששררה סביבו.

זוהי יצירה שאינה רק תיעוד, אלא שער – אל עולמו של מקובל שהאיר באור טהור, והותיר מורשת שמהדהדת בלב לומדיו עד היום.