תיאור
רבי ישראל אבוחצירא, הידוע בכינויו "הבבא סאלי", נולד בתאפילאלת שבמרוקו למשפחת אבוחצירא המעטירה, שושלת רבנים ומקובלים ששימשה עמוד האש של יהדות צפון אפריקה. אביו, רבי מסעוד, היה מגדולי הדור, וסבו, רבי יעקב – מייסד השושלת – נחשב לאחד מצדיקי מרוקו הנודעים.
כבר מילדותו ניכרו בבבא סאלי סימני קדושה ופרישות. את עיקר חייו הקדיש ללימוד תורה, לקיום המצוות בדקדוק, ולעבודת ה' בהסתר פנים ובשקט מופלא. גם כאשר עמד בראש הקהילה, העדיף לפעול בענווה – ולהנחות את העם בדרכו הרוחנית מתוך עין טובה, ברכה ונשמה של חסד.
בשנת תשי"א (1951) עלה הבבא סאלי לארץ ישראל, והשתקע תחילה באשקלון. לאחר מכן עבר לנתיבות, שם הפך ביתו למוקד רוחני, מלא קדושה ומופתים. אלפים פקדו את ביתו מדי יום – לקבל עצה, תפילה, או ברכה. סיפורי ניסים מופלאים נקשרו בשמו: רפואה לחולים, הצלה מסכנות, ופתרונות פלא למצוקות אישיות. ואולם, דמותו נחרתה בלב העם לא רק כעושה מופתים – אלא כצדיק אמת, שחי מתוך צניעות, מסירות, ואהבת הבריות.
דמותו של הבבא סאלי הייתה לאחד הסמלים המרכזיים של יהדות מרוקו בארץ. הוא הצליח לחבר בין מסורת עמוקה לשאיפות חדשות, בין עולמה של הקבלה לחיים הפשוטים שבשכונות העולים. יום פטירתו, ד' בשבט, הפך ליום הילולא לאומי – ורבבות עולים מדי שנה לציונו בנתיבות.
הציור שלפנינו, שמן על קנבס מעשה ידיו של האמן חיים בוכל, משחזר את פניו הקדושות של הצדיק: מבטו מלא חמלה וידיעת לבבות, ותווי פניו – כל קמט וסיב – שזורים ברוח של נבואה, שתיקה וקדושה. זוהי אחת מיצירות הסדרה "מאורי הדורות" באצירת יצחק אלמקיאס – מיזם אמנותי-תיעודי הנושא בגאון את דמותם של גדולי ישראל ומאיר את נוכחותם בעין העכשווית של הדור.
