גדולי החסידות
רבי אברהם וינברג (1888-1981), האדמו"ר מסלונים והידוע בכינויו על שם ספרו "ברכת אברהם", היה מהדמויות הבולטות בעולם החסידות במאה העשרים. הוא נולד בעיירה סלונים שבבלארוס לשושלת האדמו"רים מסלונים ושימש כממשיך דרכם. לאחר השואה, בה איבד את משפחתו ואת רוב חסידיו, עלה לארץ ישראל והחל לשקם את חסידות סלונים בירושלים. במסירות נפש ובחזון רוחני הוא הקים מחדש את החסידות, כשהוא מקים מוסדות חינוך, ישיבות ובתי מדרש. כמנהיג רוחני, היה ידוע באהבת התורה העזה שלו, בדבקותו בתפילה ובמידותיו הנאצלות, במיוחד באהבת ישראל שלו.
רבי אברהם היה דמות מרכזית בעולם התורה והחסידות והיה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, שם השפיע על החיים היהודיים במדינת ישראל הצעירה. הוא השפיע רבות על עיצוב דרכה של הציבוריות החרדית בישראל, כשהוא משלב בין שמירה קפדנית על המסורת לבין הבנת אתגרי התקופה החדשה. ספרו "ברכת אברהם", כולל את תורתו החסידית העמוקה, המשלבת מחשבה, מוסר והדרכות בעבודת ה'. דרכו החינוכית הייחודית באה לידי ביטוי במוסדות החינוך של חסידות סלונים, שהדגישו את חשיבות הדבקות ועבודת המידות לצד לימוד התורה. בשנותיו האחרונות, על אף חוליו, המשיך להנהיג ולהשפיע, כשהוא מהווה מקור השראה לרבים. פטירתו בי"ב בסיוון תשמ"א הותירה חלל גדול בעולם החסידות, אך מורשתו ממשיכה לחיות באמצעות ספריו, תלמידיו הרבים ומוסדות החסידות הפועלים ברוחו עד היום.
