רבי יעקב בן אשר 'בעל הטורים'

רבי יעקב בן אשר, המכונה "בעל הטורים", נולד בגרמניה בשנת 1270 ונפטר בספרד בשנת 1340. הוא היה בנו השלישי של הרא"ש (רבי אשר בן יחיאל), מגדולי הפוסקים האשכנזים. בעקבות רדיפות היהודים באשכנז, נאלץ לנדוד יחד עם אביו לספרד, שם השתקע בטולדו. רבי יעקב בן אשר היה ידוע בענוותנותו הרבה ובהסתפקותו במועט. בניגוד לאחיו שמילאו תפקידים רבניים רשמיים, הוא בחר להקדיש את חייו ללימוד תורה ולכתיבת חיבוריו, כשהוא חי בצניעות ומסרב לקבל שכר על לימוד תורה. חיבורו המרכזי והמונומנטלי, "ארבעה טורים" (או בקיצור "הטור"), היווה פריצת דרך בספרות ההלכתית והניח את היסודות לקודיפיקציה המודרנית של ההלכה היהודית.

חיבור "ארבעה טורים" מחולק לארבעה חלקים ("טורים") לפי נושאים: אורח חיים (הלכות יום-יום, שבת ומועדים), יורה דעה (איסור והיתר), אבן העזר (הלכות אישות) וחושן משפט (דיני ממונות). מבנה זה, שהיה חדשני בזמנו, השפיע על כל ספרי ההלכה המאוחרים יותר, ובמיוחד על ה"שולחן ערוך" של רבי יוסף קארו, שנכתב במתכונת דומה. בנוסף ל"טור", חיבר רבי יעקב גם פירוש קצר ועמוק על התורה, הידוע בשם "פירוש בעל הטורים על התורה", המתאפיין בגימטריות, נוטריקונים ורמזים. מורשתו של רבי יעקב בן אשר היא בעלת חשיבות עליונה בהתפתחות ההלכה היהודית. ה"טור" שימש כצומת מרכזי בין הפסיקה האשכנזית לזו הספרדית, והמבנה שיצר ממשיך להשפיע על אופן הלימוד וההתייחסות להלכה עד ימינו. דמותו מסמלת את היכולת לשלב בין מסורות שונות ולהנגיש את עולם ההלכה המורכב לכלל הציבור, ואת האידיאל של לומד תורה המקדיש את חייו ליצירה תורנית משמעותית מתוך צניעות והסתפקות במועט.