ר' שלום דובער

רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב (כ' בחשוון ה'תרכ"א, 1860 – ב' בניסן ה'תר"פ, 1920)

רבי שלום דובער, הידוע בכינויו הרש"ב, היה האדמו"ר החמישי בשושלת אדמו"רי חב"ד, ומנהיג החסידות בתקופה סוערת ומאתגרת – עידן ההתמודדות עם ההשכלה, הציונות החילונית והמהפכה הקומוניסטית. הוא נולד בשנת 1860, בן יחיד לרבי שמואל מליובאוויטש, ומילדותו ניכר בכוח תורני עמוק, בשקידה נדירה ובחזון רוחני מובהק. בשנת תרמ"ג (1883) קיבל על עצמו את ההנהגה לאחר פטירת אביו.

הרש"ב ייסד את ישיבת "תומכי תמימים" בעיר ליובאוויטש – מהלך חסר תקדים בזמנו, ששילב לימוד גמרא בעיון עם עיסוק בתורת החסידות, כהכשרה של תלמידי חכמים שלמים בגוף ובנפש. בתקופתו כתב שיחות ומאמרים רבים, בהם הרחיב את יסודות תורת חב"ד והעמיק את העיון במושגים כמו אלוקות, ביטול, השתלשלות וגאולה. הוא פעל רבות בשמירה על היהדות ברוסיה, והיה מעורב בפעילות ציבורית רחבה בשיתוף עם גדולי ישראל בני דורו – תוך עמידה אמיצה מול גזירות השלטון.

בציורו של חיים בוכל, מוצג הרבי הרש"ב כשהוא נשען בריכוז אל עבר הצופה, לבוש במעיל שחור וחובש כובע רחב שוליים, כשמאחוריו נוף של עיירה יהודית טיפוסית – בתי עץ, עגלה עם סוס ובית כנסת. ההבעה על פניו חדה, בוחנת, אך רכה, והקומפוזיציה כולה משרה תחושת כובד ראש ועת רצון. ציור זה, חלק מהסדרה האמנותית "מאורי הדורות", מצליח להחיות את דמותו האצילית של מי שעמד בצומת דרכים היסטורית – ובחר להנהיג מתוך אמונה, דעת ועומק אינסופי.