חכמי מרוקו
רבי יעקב אבוחצירא, המכונה "אביר יעקב", נולד בשנת תקס"ו (1806) בתאפילאלת שבמרוקו, למשפחה מיוחסת של רבנים ומקובלים. הוא היה בנו של הרב מסעוד אבוחצירא ונחשב לאחד מגדולי המקובלים והצדיקים של יהדות צפון אפריקה במאה ה-19. רבי יעקב התפרסם בבקיאותו העצומה בתורת הנגלה והנסתר, בקדושתו המופלגת ובמעשי המופתים שיוחסו לו. הוא נודע בחיי פרישות, בהתמדה עצומה בלימוד התורה ובתפילותיו העמוקות. בקרב הקהילות היהודיות במרוקו התפשט שמו כמי שמתפילותיו וברכותיו נושעו רבים, והמונים היו באים לבקש את עצתו וברכתו.
חיבוריו הרבים של רבי יעקב אבוחצירא, ביניהם "אביר יעקב", "פתוחי חותם", "מחשוף הלבן", "גנזי המלך", ו"שערי תשובה", מהווים אוצר בלום של חכמת הקבלה, דרוש, מוסר ופרשנות מקורית על התורה. בספריו ניכרת שליטתו המופלאה בכל מכמני התורה, כמו גם יכולתו לשלב בין הפשט לסוד ולהנגיש את תורת הקבלה. רבי יעקב הקים ישיבה בתאפילאלת, בה העמיד תלמידים רבים שהמשיכו את דרכו. הוא היה ראש השושלת המפוארת של משפחת אבוחצירא, שהעמידה דורות של חכמים, צדיקים ומנהיגים רוחניים, ביניהם נכדו המפורסם הבבא סאלי (רבי ישראל אבוחצירא).
בשנת תר"מ (1879), בגיל 73, יצא רבי יעקב למסע לארץ ישראל מתוך כיסופים עזים להגיע אל אדמת הקודש. במהלך מסעו, נפטר בדמנהור שבמצרים בד' בשבט תר"מ. קברו הפך למוקד עלייה לרגל, ויום פטירתו מצוין כהילולה מדי שנה בהשתתפות רבים, בעיקר מקרב יוצאי מרוקו. מורשתו הרוחנית של רבי יעקב אבוחצירא ממשיכה להשפיע על יהודים רבים עד ימינו, כאשר ספריו נלמדים בבתי מדרש, וסיפורי חייו ומופתיו מועברים מדור לדור. דמותו מסמלת את החיבור העמוק בין לימוד תורה לעבודת ה' רוחנית, ואת המסירות הגדולה לקהילה ולזולת. הוא נחשב לאחד מעמודי התווך של המסורת היהודית-מרוקאית, שהשפעתה ניכרת עד היום במארג החיים היהודיים בישראל ובתפוצות.
