הרבי מילובאוויטש

רבי מנחם מנדל שניאורסון (1902-1994), הידוע כרבי מלובבאויטש, הרבי השביעי, היה מהמנהיגים היהודיים המשפיעים ביותר במאה העשרים. הוא נולד בניקולייב שברוסיה לשושלת אדמו"רי חב"ד, כנצר ישיר לרבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. הוא קיבל חינוך תורני עמוק לצד השכלה כללית רחבה, ולמד באוניברסיטאות בברלין ובפריז מתמטיקה והנדסה. בשנת 1929 נישא לרבנית חיה מושקא, בתו של הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק שניאורסון. בשנת 1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הצליח להימלט מאירופה והגיע לארצות הברית, שם סייע לחותנו בשיקום חסידות חב"ד. לאחר פטירת חותנו בשנת 1950, קיבל עליו את הנהגת חסידות חב"ד והפך לאדמו"ר השביעי בשושלת.

תחת הנהגתו, הפכה חב"ד מחסידות קטנה יחסית לתנועה עולמית רבת השפעה. הוא ייסד רשת של אלפי שלוחים ובתי חב"ד בכל רחבי העולם, במטרה להפיץ יהדות ולקרב יהודים למסורת אבותיהם. הרבי מלובביץ' התבלט בהגותו העמוקה, שהציגה סינתזה ייחודית בין מסורת יהודית למדע מודרני, ובראייתו הרחבה שחיברה בין עבר, הווה ועתיד. הוא היה דמות מרכזית במאבק למען יהדות ברית המועצות, והשפיע באופן מכריע על חיזוק הזהות היהודית ברחבי העולם. למרות שלא ביקר מעולם בישראל, היה לו קשר עמוק למדינה ולמתרחש בה, והוא הביע עמדות נחרצות בנושאי ביטחון וזהות יהודית. שיחותיו על פרשת השבוע ומאמריו העמוקים בחסידות מהווים יצירה תורנית-הגותית מקיפה. גם לאחר פטירתו בשנת 1994, ממשיכה דרכו להשפיע באמצעות רשת השלוחים העולמית והמוסדות הרבים שהקים אשר חולשים על יהדות התפוצות כולה.