חכמי ספרד
רבי יוסף חיים מבגדאד (1835-1909), הידוע בכינויו "הבן איש חי" על שם ספרו המפורסם, היה מגדולי חכמי המזרח במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הוא נולד בבגדאד שבעיראק למשפחת רבנים מיוחסת, ובגיל צעיר התגלה ככישרון נדיר בלימוד התורה. כבר בגיל 13, לאחר פטירת אביו, החל למלא את מקומו בדרשות ציבוריות, ובהמשך התמנה למנהיגה הרוחני של יהדות בגדאד. אף שמעולם לא נשא בתואר רשמי של רב העיר, היה למעשה הסמכות העליונה בכל ענייני הלכה ומנהג עבור יהודי עיראק וארצות המזרח הסמוכות. יחד עם אחיו, רבי יחזקאל, הם ניהלו את בית המדרש והישיבה שהקים אביהם.
רבי יוסף חיים היה דמות ייחודית המשלבת בקיאות עצומה בתורת הנגלה ובתורת הנסתר. ספרו העיקרי, "בן איש חי", הבנוי סביב פרשיות השבוע וכולל הלכות, מנהגים ודרשות, הפך לספר יסוד בקרב יהודי המזרח. הוא חיבר עשרות ספרים נוספים המקיפים את כל מרחבי היהדות – הלכה, קבלה, דרוש, פרשנות לתורה ותפילה. בין ספריו הנודעים: "רב פעלים", "בן יהוידע", "לשון חכמים" ועוד. סגנון כתיבתו מתאפיין בבהירות ובשילוב של עומק ופשטות, מה שהפך את ספריו לנגישים לכל שכבות הציבור. הבן איש חי היה גם משורר ופייטן, וחיבר פיוטים רבים שחלקם נכנסו למחזורי התפילה של יהודי בבל וארצות המזרח.
דמותו של הבן איש חי חרגה מעבר לגבולות קהילתו, והשפעתו התפשטה בכל קהילות הספרדים והמזרח. הוא ערך ביקור בארץ ישראל בשנת 1869, שם נפגש עם גדולי רבני ירושלים וצפת, ביקור שהותיר רושם עז על קהילות הספרדים בארץ. אורח חייו היה מופת של קדושה וטהרה, וסיפורים רבים נקשרו בדמותו כבעל מופת ורואה נסתרות. פטירתו בשנת 1909 הותירה חלל גדול ביהדות המזרח, אך כתביו וספריו ממשיכים להיות מקור השראה ולימוד עד ימינו, וזכרו מתקיים בהערצה בקרב יהודי עדות המזרח. דמותו מסמלת את העושר התרבותי של יהדות בבל ואת השילוב הייחודי בין תורת הנגלה לתורת הסוד שאפיין את חכמי המזרח.
