חכמי מרוקו
רבי יצחק אבוחצירא (1895-1970), הידוע בכינויו "הבבא חאקי", היה מגדולי הצדיקים והמקובלים של יהדות מרוקו במאה העשרים. הוא נולד בתאפילאלת שבמרוקו למשפחת אבוחצירא המפוארת והיה בנו של רבי דוד אבוחצירא (ה"דביר") ואחיינו של רבי יעקב אבוחצירא (ה"אביר יעקב"). הבבא חאקי שימש כרב וכדיין בעיר רמלה שבמרוקו, שם התפרסם בחכמתו, בצדקותו ובמעשי החסד הרבים שלו. בשנת 1950 עלה לארץ ישראל והתיישב תחילה בלוד ולאחר מכן ברמלה, שם היווה מוקד עלייה לרגל עבור אלפי מעריצים וחסידים שחיפשו את ברכתו ועצתו.
הבבא חאקי היה ידוע במיוחד בענוותנותו הרבה, בפשטותו ובאהבת ישראל העצומה שאפיינה אותו. ביתו היה פתוח לכל נזקק, והוא הקדיש את רוב שעות היום לקבלת קהל ולהקשבה לצרות הבאים אליו. בדומה לבני משפחת אבוחצירא האחרים, גם הוא נודע כבעל מופת וכמי שברכותיו מתקיימות. הסיפורים על הישועות והניסים שהתרחשו בזכות תפילותיו וברכותיו רבים ומופלאים. בנוסף, היה הבבא חאקי גם תלמיד חכם בעל שיעור קומה ומקובל גדול, שהעמיק בתורת הקבלה ובתפילות בעלות כוונות מיוחדות. עד היום מציינים רבים את יום ההילולה שלו, י"ב בניסן, ופוקדים את קברו בבית העלמין ברמלה. דמותו של הבבא חאקי נותרה סמל של פשטות, אמונה תמימה ואהבת ישראל אמיתית, ומהווה השראה לרבים הזוכרים את דמותו הקדושה ומעלים את זכרו בהערצה.
