חכמי אשכנז
רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (1838-1933), הידוע בכינויו "החפץ חיים" על שם ספרו הראשון, היה מגדולי הפוסקים, המנהיגים הרוחניים והמוסריים של יהדות מזרח אירופה בדורות האחרונים. נולד בעיירה זטל שבליטא, ולאחר נישואיו התיישב בעיירה ראדין, שם חי כמעט כל ימיו בפשטות ובצניעות קיצונית. למרות שמעולם לא כיהן במשרה רבנית רשמית, הפך לסמכות הלכתית עליונה שפסיקותיו התקבלו בכל תפוצות ישראל.
יצירתו הספרותית מקיפה ומגוונת – ספרו "חפץ חיים" עוסק בהלכות לשון הרע ושמירת הלשון, ומהווה יצירת מופת הלכתית-מוסרית שהפכה לנכס צאן ברזל בעולם היהודי. חיבורו המונומנטלי "משנה ברורה" על השולחן ערוך אורח חיים הפך לאחד מספרי ההלכה המרכזיים בעולם היהודי-אורתודוקסי. בנוסף, חיבר עשרות ספרים בנושאי הלכה, מוסר ואמונה, והיה מחלוצי תנועת ה"דף היומי" ללימוד הש"ס.
החפץ חיים היה דמות מופת של פשטות, ענווה וטוהר מידות. חי חיים צנועים בבית עץ פשוט, סירב לקבל משרות רבניות מכובדות והתפרנס ממכירת ספריו ומחנות קטנה שניהלה אשתו. למרות חייו הצנועים, השפעתו הייתה עצומה – אלפים נהרו לפתחו לקבל את עצתו וברכתו, והוא נחשב לאחד ממעצבי פני היהדות החרדית המודרנית. נפטר בגיל 95, והותיר אחריו מורשת של שילוב נדיר בין בקיאות הלכתית, עמקות רוחנית וטוהר מידות, המשפיעה עד ימינו על עולם התורה והיהדות.
